קבוצת המוביל החדש בע"מ נ' מובילי התעשיה בע"מ ואח'

החלטה

רקע וטענות הצדדים.

משאית מס' רישוי 83-940-15 (להלן: המשאית), רשומה על שם המשיבה מס' 1 (להלן: החברה). על משאית זו הוטל עיקול ואף נתפסה ביום 29.1.13 ע"י המשיבה מס' 2 (להלן: המשיבה), בגין חובה של החברה למשיבה במסגרת תיק ההוצל"פ מס' 01-793669-12-8.

המבקשת עתרה בבקשה למתן סעדים זמניים, ובקשה כי אורה על עיכוב הליכי מימוש העיקול שהוטל על המשאית, כן החזרת המשאית לידיה. המצהיר מטעם המבקשת, אסדי וסים, הסביר כי משאית זו נרכשה ע"י המבקשת עוד ביום 1.3.11, ותמורתה שולמה לחברה במלואה. עם זאת, כך הוא מוסיף, מפאת השעבוד שרבץ על המשאית לטובת בנק הפועלים, באותם זמנים, הרי לא ניתן היה להעביר את הבעלות, במשרד הרישוי, לשמה של המבקשת. את בקשתה המבקשת תמכה בחוזה שנחתם בינה לבין החברה (להלן: ההסכם), וגם חשבונית וקבלות.

בקשה זו הוגשה ביום 10.2.13, ובו ביום ניתנה החלטתי שבמסגרתה הוריתי על עיכוב הליכי מימוש העיקול. דיון במעמד שני הצדדים (המבקשת והמשיבה בלבד) התקיים בפניי ביום 26.2.13. אחרי שמר' אסדי נחקר, הצדדים גם סיכמו את טיעוניהם. המבקשת חזרה על הנטען בבקשתה ועתרה כי ינתן צו כמבוקש. מהצד השני של המתרס, המשיבה הצביעה על הסתירות והתהיות העולות מחקירתו של אסדי, מהמסמכים שצורפו לבקשה ומיתר הראיות. לגישתה, המבקשת לא הוכיחה ולו יסוד אחד מאלה שעשויים להקים את הסעדים הזמניים המבוקשים. בסופו של דיון זה ניתנה למבקשת, לבקשתה, שהות להגשת פוליסות הביטוח למשאית לזמנים הרלוונטיים. המבקשת הגישה היום הודעה אליה צרפה פוליסת הביטוח למשאית לשנת 2011.

דיון והכרעה.

לפני שאכנס לעובי הקורה אזכיר, שעל העותר לסעד מן היושר כגון צו מניעה או עשה, מוטל הנטל להוכיח, לכאורה, את יסודות עילתו. אמנם, בשלב זה, אין הוא נדרש להוכיח את עילת תביעתו ולהניח ראיות ברורות התומכות בעמדתו, אלא מוצבת בפניו משוכה נמוכה שעליו לעבור, בכך שישכנע כי תביעתו בעלת סיכויים וכי בראיותיו אצור פוטנציאל להוכחת עילה זו, (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות בע"מ, פד"י מ"ט (1) 730, ע"א 277/62 נאצר נ' כורי , פ"ד ט"ז 2669). אני סבור כי במקרה זה המבקשת לא צלחה את המשוכה העומדת בדרכה, מהטעם שהמסמכים שצורפו לבקשה וחקירתו של אסדי, למדו כי הראיות בהן אוחזת המבקשת הינן רופפות, וכך גם עילת התביעה עליה היא סומכת.

הסכם זה נחתם ביום 1.3.11, כאשר מועד זה צוין בכותרתו, בתצהירו של אסדי וגם בעדותו בפניי (עמ' 2, ש' 7-11). אלא מאי, בסע' 4 להסכם נכתב בזו הלשון:" הקונה מצהיר כי בדק את הרכב במכון מורשה מוסך גמאל עבד בתאריך 7.4.11". ראשית כל, בדיקה נטענת זו לא צורפה לתצהיר המבקשת גם לא הוגשה במהלכו של הדיון. שנית, וזה העיקר, מועד הבדיקה הינו אחרי מועד חתימת ההסכם, ועם זאת תאריך זה קיבל ביטוי בהסכם שנערך ונחתם לפני בדיקה נטענת זו ביותר מחודש ימים.

ועוד, בסע' 7 להסכם הצדדים נקבו בסכומים ששולמו וגם במועדיהם, כן צויין כי החשבונית והקבלות מצורפות להסכם זה. מעיון בחשבונית, מסתבר שהיא הוצאה ביום 7.4.11. הכיצד, אם כך, היא צורפה להסכם שעה שנערכה במועד מאוחר יותר ?, גם עניין זה לא זכה לאף הסבר המניח את הדעת. לא זו אף זו, גם הקבלות שצורפו כביכול להסכם, הוצאו כחצי שנה אחרי חתימת הסכם זה וגם ע"י חברה אחרת ששמה יוניר מיחזור חומרי גלם בע"מ, שהקשר בינה לבין המשיבה לא הוסבר ולא התבהר ככל ועיקר. החשבונית והקבלות צורפו להסכם והינן חלק בלתי נפרד ממנו, אף שנערכו חודשים אחרי תאריך חתימתו , דבר האומר דרשני.

בכך לא תמו התהיות העולות אך מעיון בהסכם זה ונספחיו. בסע' 7 להסכם צויין כי התשלום הראשון נעשה במועד חתימת הסכם זה, ואילו האחרון במועד העברת החזקה במשאית לידי במבקשת. אסדי מסר בפניי כי המסירה בוצעה בתחילת חודש 3/11 (עמ' 2, ש' 9) ובמועד זה, כפי שהוסכם, סביר להניח כי מלוא התמורה המוסכמת כבר שולמה. באם כך התרחש בפועל, לא הוסבר מדוע החשבונית וגם הקבלות הוצאו חודשים לאחר ביצועה של מסירה זו ותשלום הסכום המוסכם במלואו.

עוד העיד אסדי, כי המחיר הנקוב בהסכם ובתצהירו בסך 64,900 ₪, לא משקף את המחיר האמיתי בו נרכשה משאית זו. לגישתו, המשיבה הייתה חייבת למבקשת סך של 20,000 ₪, סכום שאף הוא נזקף בגין רכישה זו. מדברי אסדי עולה, כי המחיר האמיתי הינו סך של 84,900, כאשר ההפרש בין המחיר הנקוב בהסכם לזה שהמשאית נרכשה בו בפועל, סולק באמצעות קיזוז חוב זה (עמ' 2, ש' 24). באם זוהי התמורה המוסכמת, הרי תמוהה העובדה שהדבר לא הוזכר בהסכם גם לא בתצהיר, ואף מוזר יותר העניין שהחשבונית והקבלות לא משקפות את התמורה הנטענת, אלא אך את חלקה.

המשאית הייתה ועודנה משועבדת לבנק הפועלים. עם זאת, המבקשת הביעה נכונות לרכוש את המשאית במחירה המלא, או למצער אין הטוען אחרת, ללא שעמדה על כך כי שעבוד זה יוסר או שהמשיבה תסלק את חובה לבנק והעומד ביסוד המשכון. המבקשת נאותה, כך היא טוענת, לשלם את התמורה המלאה, גם למחול על החוב הנטען בסך של 20,000 ₪, על אף העובדה שהמשאית, שכנטען, אותה היא רכשה ממושכנת לבנק . גם התנהלות נטענת זו אינה סבירה ולא מתיישבת עם ההגיון הכלכלי והעסקי הפשוט ביותר, דבר שמערער עד מאוד את טענותיה וגירסתה של מבקשת זו.

במהלכו של הדיון אסדי מסר כי מיד לאחר קבלת החזקה המבקשת ביטחה את המשאית, אף הדגיש :" המקיף הוא על שמי" (עמ' 2, ש' 16), כן הביע נכונות להציג את פוליסות הביטוח. בסופו של הדיון ניתנה שהות למבקשת להגיש את פוליסות הביטוח, שכנטען, הונפקו על שמה. ואכן המבקשת הגישה היום פוליסת ביטוח לשנת 2011, אלא שמעיון ברשימה של פוליסה זו, עולה כי הוצאה בשמן של שתי מבוטחות, המשיבה וחברת יוניר הנ"ל, וללא אף זכר למבקשת או מי מטעמה. גם תאריך הוצאתה של פוליסה זו לא עומד בקנה אחד עם עדותו של אסדי. תחילת הביטוח עפ"י פוליסה זו הינו יום 1.1.11, וסביר להניח כי הפוליסה הוצאה בסמוך למועד זה, שהינו כחודשיים לפני מועד הרכישה הנטען. מכך גם נכון להסיק, שלא רק ששמה של המבקשת לא מופיע כמבוטחת בניגוד לעדותו של אסדי, אלא גם המבקשת לא הזמינה ביטוח כלשהו שעה שהפוליסה הונפקה חודשיים לפני תאריך ההסכם הנטען.

גולת הכותרת הינה התהייה שצפה במלוא עוצמתה במהלכו של הדיון לפיה קיימים ספקות של ממש לעניין נפקותו ותוקפו של הסכם זה. המשיבה הגישה בקשה להזמנת עדים אליה צרפה דו"ח מידע על פרטי חברה מאת רשם החברות. במסמך זה צויין כי בעל המניות היחידי של החברה הינו אחד בשם צבי הורוביץ, והוא גם הדירקטור היחידי של חברה זו (תאריך מינוי 21.11.10). אף שעובדה זו עולה מעיון בדו"ח הנ"ל, אסדי מסר כי המבקשת התקשרה עם החברה באמצעות אחר בשם מאיר אמזלג, שאף חתם בשמה של חברה זו על ההסכם. עניין זה נותר אפוף עמימות ולא התבהר הקשר בין החותם לחברה, סמכויותיו ומעמדו, דבר שאף הוא נוטל רבות מהעוצמה שנכון ליחס להסכם זה, אם בכלל. שעה שאסדי עומת עם עובדה זו, כל אשר היה בפיו:" לא יודע. אולי רמאות. אולי רימה אותי" (עמ' 5, ש' 23). גם אם אכן המבקשת רומתה ע"י אמזלג , כסברתו של אסדי, הרי אין בהסכם זה כדי לחייב את החברה שלא הייתה צד, או למצער לא התקשרה באמצעות אורגן מוסמך מטעמה. גם במצב דברים זה אותו הניח אסדי, הבעלות במשאית זו לא עברה למבקשת, טעם המצדיק, לכשעצמו, דחית בקשה זו.

כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית ולו לכאורית שבכוחה לבסס את העילה בה היא אוחזת. גירסתה של המבקשת הסתברה, לכאורה, כמופרכת, חסרת בסיס, מלאת פרכות, סתירות ונגועה בחוסר הגיון ששומטים את הבסיס תחת בקשתה זו.

לאחר שמיעת עדותו של אסדי ועיון בכל המסמכים, הרושם המתקבל הוא כי, לכאורה, רב הנסתר על הגלוי. נראה על פני הדברים, כי המבקשת לא נהגה בנסיבות בניקיון כפיים וגם לא בתום לב. היא הסתירה עובדות, ואף סביר לקבוע כי העובדות שהוצגו הינן מעוותות במידה לא מבוטלת. על כל הבא בשערי בית המשפט, בייחוד בבקשה למתן סעד מן היושר, לשטוח את האמת במלואה ולהביא את מלוא הראיות והמסמכים הרלוונטיים. משום שהרושם שהתקבל הינו כי המבקשת סטתה מעקרונות אלו, שהינם בבחינת דרישות סף למתן צו מניעה, אזי יהיה נכון גם מטעם זה להורות על דחיית הבקשה.

לשם זכייה בצו מניעה זמני חובה גם להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. היינו, שהנזקים שעלולים להיגרם לה, בדחיית הבקשה, עולים על אלה של היריב בקבלת הבקשה ומתן הצו (רע"א 7410/09 ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי ואח' {פורסם במאגרים}.בענייננו, לא השתכנעתי כי בנסיבות מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. הבקשה לאקונית ובה אין זכר לעניין זה, ואילו בתצהיר התומך של אסדי, כל אשר נטען בסע' 9 לתצהיר זה, הינה טענה כללית לקיומם של נזקים, ללא שבא פירוט או תימוכין לטענה זו באמצעות ראיות שיש להניח כי הינן בשליטת המבקשת עצמה. ועוד, הדרך סלולה בפני המבקשת להגשת תביעה כספית בגין נזקיה, גם באשר לתפיסת המשאית ומימוש העיקול. נזקים אלה הינם ברי פיצוי ובגינם ניתן לשפות את המבקשת, היה ותרים את נטלי השכנוע והראיה לעניין קיומה של עילה, קשר סיבתי והיקפם של נזקים. גם נימוק זה מחזק את מסקנתי כי מאזן הנוחות לא נוטה בהכרח לטובתה של המבקשת.

באם לא די באמור לעיל, נקבע רבות שבין שני תנאי יסוד, מאזן הנוחות וסיכויי ההצלחה, מתקיימים יחסי גומלין והזנה הדדים. כך, ככל ומאזן הנוחות נוטה יותר לטובת קבלת הבקשה תפחת עוצמת הדרישה להוכחת סיכויי ההצלחה בתביעה העיקרית, וההפך גם נכון (רע"א 1719/09 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ברוך לוק {פורסם במאגרים}). בענייננו, גם אם נלך כברת דרך ארוכה לטובת המבקשת וטיעוניה ונניח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, ולא כך, הרי לנוכח, לכאורה, עוצמתן הנמוכה של ראיות ועילת המבקשת, וכדי שהאחרונה תזכה בסעד המיוחל, היה עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה מפורשות לכיוונה, דבר שלא נתמך באף ראיה וממילא לא הוכח.

סוף דבר.

לאור כל האמור לעיל, מורה בזאת על דחיית הבקשה.